בולמיה

בולימיה היא הפרעת אכילה המאופיינת על ידי בולמוסי זלילה – התקפים בלתי נשלטים של אכילה מופרזת, שלאחריהן תגיע התרוקנות דרך הקאות או חומרים משלשלים. פרקטיקת ההקאה גורמת להפרשת אנדורפינים במוח – כימיקלים טבעיים אשר אחראים על תחושות של אופוריה ושמחה – אולם אלה אפיזודות רגעיות, ותחושת השחרור שמלווה את החולה בעקבותיהן מתחלפת מהר בחזרתן של האשמה והיעדר השליטה, ועל כן היא נידונה לחזור על הפעולה שוב ושוב ולהעמיק את הפרעת האכילה.

במקרים חמורים נמנעות החולות מאכילה במשך שעות ארוכות, ובשלב מאוחר ביום נתקפות בולמוס אכילה בלתי נשלט המעניק להן נחמה, ולאחריו הן מתרוקנות מן המזון.

בולימיה עלולה להתפתח כתוצאה מלחצים נפשיים, חוסר יכולת להתמודד עם קשיי החיים, כמו גם מפחד מעלייה במשקל ודיאטות קיצוניות. מדובר בהפרעת אכילה שמסכנת בצורה קיצונית את הגוף והנפש, ועלולה להפוך לדפוס התנהגותי קבוע. הסובלות ממנה מייצרות מחזוריות אכזרית של זלילה וטיהור דרך הקאות, משלשלים, חוקנים ופעילות גופנית מוגברת, ועל מנת לשבור את המעגל ולשוב לשגרת אכילה בריאה, עליהן לקבל עזרה טיפולית דחופה.

*בשל העובדה שסבלתי בעבר מהפרעת אכילה, אני מכירה מקרוב את צרכיהם של החולים והחולות, ויודעת שיש לגשת ברגישות אין קץ לתחושות שרוחשות מתחת לעיסוק במזון – אשמה, דכאון, וחרדה. חשוב לי להעניק טיפול הנבדל מהשיטות הקונבנציונליות, ואני סבורה שכדי לנצח את הבולימיה חייבים להגיע לשורש הבעיה ולהבין את פשר הנטיה לעסוק באוכל כטריגר ולהתכחש ליצרים הבריאים.

כיצד תזהו בולמיה אצל הקרובות והקרובים אליכם?

בניגוד ללוקות באנורקסיה, רוב הסובלות מבולימיה נמצאות במשקל תקין, ועל כן קל להן יותר להסתיר את מחלתן. קשה לזהות את המחלה על פי משקל הגוף או המראה, אך ישנם כמה תסמינים שחשוב להבחין בהם בזמן:

– התקפי זלילה, אכילה מוגזמת והתפנות לשירותים מיד לאחר הארוחה

– לגימת מים או כל משקה אחר בתדירות ובכמות גדולה מהרגיל (השתיה מסייעת להתרוקנות)

– מצבי רוח משתנים, התקפי חרדה, דיכאון וכעס

– עיסוק מוגבר בגוף ופעילות ספורט אקססיבית

כיצד להגיב לסובלות מבולימיה?

הסובלות מבולימיה כמהות להחלים, אך עליהן לעבור תהליך ארוך ומסובך, וחשוב להבין שבושה וחוסר אונים יהיו מנת חלקן עד שיגיעו לריפוי מלא, ושאין להן שליטה על התקפי האכילה, כמו גם על יתר האלמנטים בחייהן. החולות במחלה רגישות באופן מיוחד ללשון הפניה אליהן, ולכן יש לשים לב שלא להשתמש במשפטים מסוימים:

"מה הבעיה שלך?"

"הכל בראש, את יכולה להפסיק עם זה אם רק תבחרי"

"למה את אוכלת אם את מקיאה? עדיף שכבר לא תאכלי"

"לא חבל על האוכל?"

אמירות מסוג זה לא רק שאינן עוזרות לסובלות מבולימיה, הן גם מחריפות את הבושה, הבדידות, וחוסר האונים שהן חשות לנוכח התקפי הזלילה שמשתלטים עליהן. מה כן אפשר לעשות?:

– לשוחח איתן ולהקשיב להן מבלי לשפוט את מעשיהן

– להציע הליכה משותפת בתום הארוחה

– למצוא להן טיפול הולם ולשקף להן שבקשת עזרה אינה מעידה על חולשה

מטרת הטיפול היא החזרת השליטה לחיי המטופלת, והשבתה למסלול חיים במסגרתו הפרעת האכילה אינה מנהלת אותה. בסופו של תהליך מוצלח היא תוכל לקום לבוקר חדש מלא משמעות והיכרות פנימית מעמיקה, אשר חף מהתעללות עצמית, כאב, דרמות ושיפוט.

קיימים מקרים בהם יש צורך במעורבות של פסיכיאטר שיעניק טיפול כימי אשר יתמוך בליווי הרגשי. התרופות – אשר ניתנות למשך זמן מוגבל ותחת השגחה צמודה – יכולות לסייע להפחתה של דיכאון והתקפי חרדה.

חשוב לציין שבולימיה היא מחלה רצינית שאינה חולפת בהיעדר טיפול מתאים.

משכו של סשן טיפול סטנדרטי הוא שעה וחצי, ומשכו של סשן טיפול המשלב כלי אקסס בארס הוא שעתיים.

"אמונה היא לעשות את הצעד הראשון גם כשאינך רואה את כל התמונה "
- מרטין לותר קינג

אשמח לשמוע ממך, אני פה בשבילך

טיפול וליווי צמוד בהפרעות אכילה