טיפול דיאלקטי־התנהגותי

טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT – Dialectical Behavior Therapy) הוא גישת טיפול שפותחה בשנות ה-80 על ידי הפסיכולוגית האמריקאית ד"ר מארשה לינהן. גישת DBT משלבת בין טכניקות של טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), קבלה פסיכולוגית וטכניקות לוויסות רגשי, תוך שימת דגש על פרדיגמת דיאלקטיקה כלומר מתן לגיטימציה לשני צדדים מנוגדים.

תחילתה של גישת DBT היתה בטיפול במטופלים עם הפרעת אישיות גבולית (BPD) ותסמיני דחק פוסט-טראומטי. עם הזמן הוכחה יעילותה של השיטה גם בטיפול במצבים נפשיים נוספים הקשורים בוויסות רגשי לקוי, כגון דיכאון, הפרעות אכילה, התמכרויות ומחלות נפש אחרות.

עקרונות מרכזיים בגישת ה-DBT:

1. קבלה ללא תנאים – המטפל מקבל את המטופל בלי שיפוטיות, תוך חמלה וכבוד. זהו בסיס חשוב להשגת קשר טיפולי מועיל ויצירת אוירה המקדמת שינוי.
2. גישה דיאלקטית – מתן לגיטימציה לקונפליקטים ולצדדים מנוגדים בתפיסותיו של המטופל ובסביבתו. כך מייצרים סינתזה חדשה שמובילה לשינוי.
3. קידום השלמות הרגשית – למידת מיומנויות חיוניות להשגת ויסות רגשי יעיל יותר, הכוללות: טולרנטיות לדחק, מודעות עצמית וניהול קושי.
4. אוריינטציה מוחית-התנהגותית-הקשרית – שילוב בין גישה ביולוגית, התנהגותית וסביבתית במטרה לפתח מיומנויות להשגת שינוי מתמשך.
5. מאפייני גמישות ועקביות – התאמה דינמית של טכניקות הטיפול לצרכים הספציפיים של כל מטופל ומטופל, תוך עקביות בטיפול לאורך זמן.

גישת DBT כוללת ארבעה עמודי תווך מרכזיים:

1. טיפול פרטני אינטנסיבי – המטופל עובר טיפול פרטני קבוע דיאלקטי-התנהגותי, לרוב פעם בשבוע.
2. טיפול קבוצתי למידת מיומנויות – המטופל משתתף בקבוצה לטיפול בחרדה דרך למידת מיומנויות כגון מיינדפולנס, טולרנטיות לדחק וויסות רגשי.
3. טיפול בצוות – הצוות המטפל מקבל הדרכה צמודה ומתייעץ במקרים קשים, על-מנת לספק טיפול דיאלקטי עקבי לכל המטופלים.
4. יועצים טלפוניים – המטופל יכול ליצור קשר עם יועץ בזמני לחץ, כדי לקבל תמיכה והנחיה בוויסות רגשי בעיתות דחק.

טיפול דיאלקטי-התנהגותי זוכה להוכחות מדעיות רבות לאפקטיביות הגבוהה שלו. מחקרים הראו כי הוא יעיל במיוחד בהפחתת התנהגויות פרא-אובדניות, ווויסות רגשי בהפרעת אישיות גבולית, הפרעות אכילה ודיכאון. כמו כן נמצא כי גישת DBT יעילה למניעת נשירה מטיפול של מטופלים הנוטים להפסיק משום התנהגויות אימפולסיביות.

 טיפול דיאלקטי-התנהגותי הוא גישה חדשנית, פרגמטית ויעילה, המשלבת בין טכניקות התנהגותיות וקוגניטיביות לבין קבלה ללא תנאים, תוך פיתוח מיומנויות כמו מיינדפולנס ווויסות רגשי. יתרונה הגדול של השיטה הוא שהיא מותאמת באופן דינמי לצרכיו המשתנים של כל מטופל ומטופל, תוך מתן תמיכה עקבית לאורך זמן. גישה זו כבר מוכיחה את עצמה כמועילה במיוחד לטיפול במגוון רחב של הפרעות רגשיות ונפשיות.

dbt טיפול להרזיה או לעליה במשקל

הטיפול הדיאלקטי-התנהגותי (DBT) יכול לתרום רבות גם בהתמודדות עם הפרעות אכילה והפרעות הקשורות למשקל גוף, כמו הרזיה או עלייה חריגה במשקל. להלן כמה דרכים שבהן DBT מסייע בתחומים אלה:

התמודדות עם וויסות רגשי לקוי לחוסר וויסות רגשי יש קשר הדוק עם הפרעות אכילה ובעיות במשקל. DBT מלמד מיומנויות לוויסות רגשי יעיל יותר, מודעות עצמית, טולרנטיות לדחק ושליטה בדחפים. כך מתאפשרת התמודדות טובה יותר עם רגשות שליליים שעלולים לגרור אכילה כפייתית אודחיקת צורכי הגוף.

אימוץ עמדה דיאלקטית DBT מאמץ עמדה דיאלקטית המקבלת את המטופל עם כל המורכבויות וקונפליקטים הפנימיים שלו. העמדה הזו יוצרת סינתזה חדשה המאפשרת שינוי ויציאה משבילים רגשיים וחשיבתיים הרסניים. זה מועיל במיוחד כאשר יש חוסר עקביות ברצון להרזות/להשמין והתנהגויות סותרות.

טכניקת מיינדפולנס בשילוב טיפולי DBT נלמדת טכניקת המיינדפולנס המחזקת מודעות עצמית וחיות בהווה. כך המטופל לומד לזהות תחושות רעב/שובע אמיתיות, ולא להגיב מתוך רגשות שליליים או דפוסים אוטומטיים. מיינדפולנס גם מקטינה חרדות וסיוטים הקשורים לאכילה ומראה גוף.

יחסים מטפל-מטופל בדומה לשיטות טיפול אחרות, גם בDBT מתקיימים יחסי מטפל-מטופל קרובים והדדיים יותר. יחסים אלו חשובים לבניית אמון שיקל על המטופל להתגבר על חששות, בושה ורגשות אחרים המקשים על שינוי. זה רלוונטי במיוחד בטיפול בהפרעות אכילה.

הדרכת סביבה והתנהגות DBT כולל מרכיב של הדרכה והתערבות סביבתית עם המשפחה וסביבת המטופל. כך ניתן גם להשפיע על הרגלי התנהגות וסביבת מגורים שעשויים להקשות על שמירת משקל בריא או התמודדות עם רגשות הקשורים לאכילה.

בשילוב עם טכניקות טיפוליות קוגניטיביות והתנהגותיות אחרות, DBT מספק כלי התמודדות רב-ממדי להשגת שליטה טובה יותר על דפוסי אכילה ותפיסות בנוגע למשקל ומראה גוף. המטרה היא להגיע לאכילה בריאה ורגשות חיוביים יותר כלפי הגוף.

מה ההבדל בין cbt ל dbt?

ה-CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי) וה-DBT (טיפול דיאלקטי-התנהגותי) הם שני סוגי טיפול קרובים שיש ביניהם גם הבדלים משמעותיים:

דמיון: שתי השיטות מבוססות על עקרונות של הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית, הכוללים זיהוי והפחתה של חשיבה מוטה, עבודה על שינוי התנהגויות ודפוסים לא יעילים, וטכניקות כמו חשיפה ומיינדפולנס.

הבדלים:

1. רקע תיאורטי – ה-CBT מבוסס על תיאוריות של קוגניציה וחשיבה רציונלית, בעוד ה-DBT צומח מהגישה הדיאלקטית בפילוסופיה המעניקה לגיטימציה לצדדים מנוגדים.
2. קבלה ללא שיפוטיות – DBT שם דגש חזק על קבלה בלתי מותנית של המטופל, על מנת לאפשר שינוי הנובע מלגיטימציה ולא מהתנגדות.
3. דגש על ויסות רגשי – בעוד CBT ממוקד יותר בחשיבה רציונלית והתנהגות, DBT מתמקד רבות בוויסות רגשי והשגת איזון נפשי על ידי מיומנויות טולרנטיות לדחק.
4. יציבות וגמישות – טיפול CBT סטנדרטי ומבוסס פרוטוקול קבוע, בעוד DBT מותאם באופן דינמי לצרכי המטופל המשתנים.
5. סוג הטיפול – CBT מתקיים בטיפול פרטני, ואילו ב-DBT מתקיים טיפול פרטני לצד טיפול קבוצתי ותמיכה טלפונית בשעות משבר.
6. הדגש הקליני – CBT משמש בעיקר לטיפול בהפרעות חרדה ודיכאון, בעוד DBT פותח במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית וחוסר ויסות רגשי קיצוני.

 ה-CBT וה-DBT משתייכות לגישה קוגניטיבית-התנהגותית, אך ה-DBT הינו גישה חדשנית יותר המתמקדת בוויסות רגשי, קבלה ודיאלקטיקה. עם זאת, שתי השיטות יכולות להיות יעילות אחת לצד השנייה בטיפול במגוון רחב של הפרעות רגשיות והתנהגותיות.